זוכרים את הילד מהשיר "הייתי הילד הכי קטן בכיתה"? מסתבר שיש סיכוי טוב שאותו הילד צמח וגדל להיות גבוה, אולי אפילו מעל הממוצע. חלק גדול מהילדים הנמוכים פשוט החלו את הגדילה שלהם קצת יותר מאוחר מהאחרים. החוכמה היא לאתר את אלה שעלולים להישאר נמוכים מאוד כל חייהם.

פרופ' בועז פורטר, מנהל ארצי של רפואת ילדים במכבי שירותי בריאות, מסביר כי הסיבות לנמיכות קומה הן בעיקר תורשתיות, אבל ישנם מקרים שנבעו ממחלה כרונית או מבעיה נדירה בבלוטת התריס. "ילדים נמוכי קומה מתחילים להראות את סימניהם בערך בגיל ארבע-חמש. רק במקרים נדירים, למשל אצל פגים שנולדו מאד מוקדם או במשקל מאד נמוך, אפשר לזהות את התופעה בשלב מוקדם יותר".

דאגות ללא פרופורציה

"הורים רבים מראים סימני דאגה אם נדמה להם שהילד שלהם לא גובה כמו שאר הילדים בגילו. אבל ברוב המקרים הילדים יתיישרו עם הזמן לפי התפלגות הגובה הנורמלית באוכלוסייה. רופא הילדים יוכל לקבוע עד כמה הילד באמת נמוך - לעיתים הילד עדיין יהיה באחוזון ה-25% של עקומת הגדילה, כלומר 25% מבני גילו נמצאים בגובה זהה. נתון כזה בהחלט יכול להכניס לפרופורציה.

"אם הילד נמצא באחוזון נמוך מאוד, נכנסים למעקב אצל אנדוקרינולוג. אם קצב הצמיחה נמצא קבוע ואינו משתנה, קרוב לוודאי שאין סיבה לדאגה. אם יש שינוי בקצב הצמיחה, יש מקום למעקב נוסף. האנדוקרינולוג בודק גם את התפתחות השלד בכדי לנסות ולאמוד האם ישנו סיכוי שהילד יראה "קפיצה" לגובה או לחלופין, ישאר נמוך".

אפשרויות הטיפול

"תתכן קבוצה של ילדים עם גובה נמוך, שבבדיקות מיוחדות יתגלה חוסר בהורמון הגדילה. כיום, במצב זה, ניתן ליצר את הורמון הגדילה במעבדה, מה שהופך את הטיפול בילדים אלה לפשוט ויעיל הרבה יותר מבעבר. טיפולים באמצעות הורמון גדילה מתאימים אך ורק לילדים לפני סוף גיל ההתבגרות. אחרי שהגוף סיים לגדול, אין טעם בטיפול כלל".

"ניתן לספק הורמון גדילה גם לילד נמוך, שלא סובל מחסר בהורמון גדילה. אלא שיש כאן דילמה מוסרית ואני סבור שלא תמיד יש סיבה מספקת להיעזר בהורמון גדילה, ויש להתייעץ עם מומחים לפני החלטה כזאת".