הידעתם ש-40% מהילדים בני השלוש מרטיבים במיטה, וכ-20% מבני החמש? אפילו בגיל 18, 2% מרטיבים את מיטתם. בנים, אגב, מרטיבים יותר מבנות. אמנם כל כתמי ההרטבה דומים - אבל מסתבר שיש סיבות רבות להרטבה בקרב ילדים וחשוב לדעת להבדיל ביניהן.

ד"ר צחי גרוסמן, מומחה ברפואת ילדים, מסביר כי "חשוב להבדיל בין הרטבה ראשונית לבין הרטבה משנית. הרטבה משנית מופיעה אחרי שהילד כבר הפסיק להרטיב במיטה, ואירוע טראומתי שיוצר רגרסיה מציף שוב את התופעה. זה יכול להיות הולדת אח צעיר או לחץ רגשי. המקרים האלה הם מעטים יחסית.

הרטבה ראשונית מאידך היא כזו שמלווה את הילד עוד משלב החיתולים. להרטבת לילה כזו יש שלוש סיבות עיקריות: סיבה אחת היא נפח תפקודי קטן של שלפוחית השתן המתמלאת במהירות ומבקשת להתרוקן במהירות. הסיבה השנייה היא מנגנון התעוררות שלא הבשיל. גירוי מהשלפוחית מאותת לנו ללכת לשירותים, אבל ישנם ילדים ששנתם חזקה מכדי שהמנגנון הזה יעיר אותם. גורם שלישי הוא מחסור יחסי בהורמון שאחראי על משק המים בגוף, וזהו מצב הגורם להשתנה מרובה".

שיטות לטיפול

"במקרה בו ילד מרטיב אחרי גיל שלוש, מומלץ לקחת אותו לרופא לבדיקה כללית. אחרי שנשללים גורמים בריאותיים שונים, ומוודאים כי מדובר בהרטבת לילה 'רגילה', ניתן לנקוט בשני סוגי טיפולים.

טיפול אחד מתבצע באמצעות התקן חשמלי, מאין לוחית מתכת המונחת באזור החלציים של הילד. ברגע שהיא מזהה טיפה של שתן היא מתחילה לצפצף ומעירה את הילד. כך הילד לומד להתעורר בכל פעם שהוא מרגיש גירוי של השלפוחית. יש כאן עניין של למידה בהתניה קלאסית, וברוב המקרים, אחרי כמה שבועות עם ההתקן, בעיות ההרטבה ייפסקו.

השיטה השנייה היא טיפול בתרופה בשם מינירין, המשלימה את החוסר בהורמון שאחראי על שליחת האותות מהשלפוחית. הטיפול התרופתי עוזר תוך זמן קצר מאוד, אלא שכאן אין תהליך למידה. כל עוד הילד נעזר בתרופה, הוא לא ירטיב במיטה. ברגע שיפסיק, יש סיכוי שיחזור להרטיב.

חשוב לזכור כי מדובר בתהליך טבעי של הגוף וכולם בסופו של דבר ילמדו לשלוט על השלפוחית ויפסיקו להרטיב. אם מדובר בהרטבה של הלילה בלבד, אין מה לחשוש כלל".