"מסטיטיס היא דלקת של רקמת השד הגורמת לכאבים, נפיחות ואודם של השד", מסביר ד"ר ליאון סניור, גניקולוג מהמרפאה להריון בסיכון גבוה במכבי שירותי בריאות.

"מסטיטיס מופיעה לרוב בחודש הראשון של משכב הלידה, והיא שכיחה למדי. אחת מכל 20 נשים מניקות תסבול מן הדלקת. בצורתה השכיחה מופעים תסמינים מקומיים כגון אודם, התקשות, וברק לא אופייני של רקמת השד, לעיתים קרובות מלווים בכאב או חום מקומי. לעיתים סימניה הראשונים של הדלקת הם דווקא תסמינים דמויי שפעת, כגון חום, תשישות, וכאבים בגוף. צמרמורות וחום מעל 38.3 מעלות צלסיוס הם סימנים חריפים של הדלקת.

מה הגורם לדלקת?

"מסטיטיס נגרמת על ידי חיידקים ממערכת הנשימה והפה של הילוד או העור, החודרים לרקמת השד דרך סדקים או חריצים זעירים בפטמה. סדקים וחריצים אילו נוצרים במהלך ההנקה, ובמיוחד כאשר היולדת מניקה בפעם הראשונה. השילוב של גודש וסתימה של תעלות החלב האופייניים להנקה מעודדים אף הם את התפתחות הדלקת. בנוסף ידועים סיכון גורמי סיכון נוספים להתפתחות הדלקת: הנקה בתנוחה קבועה, חזיות לוחצות המפריעות לזרימת החלב, ונטייה לדלקות כאלו בעבר".

כיצד מטפלים בתופעה?

"כאשר מופיעים סימני הדלקת בשד, יש ליידע את הרופא. לעיתים ימליץ הרופא על טיפול ראשוני הכולל משככי כאבים, מנוחה, שתייה מרובה, ואולי באופן מפתיע, הנקה תכופה יותר. הנקה תכופה מעודדת את שחרור החלב ומונעת גודש, ואילו החלב נחשב בטוח לילוד. ההנקה עשויה להיות מלווה במעט כאב, והשימוש ברטייה חמה מספר דקות טרם ההנקה יעודד את שחרור החלב. במידה והסימפטומים אינם נעלמים תוך יממה, נהוג להוסיף לטיפול מתן אנטיביוטיקה דרך הפה, ושיפור ניכר צפוי ניכר כבר 48 שעות לאחר תחילת הטיפול בה. אבחנה וטיפול מהיר מאפשרים בדרך כלל את המשך ההנקה, ומניעת סיבוכים אפשריים של הדלקת".

"אבחון וטיפול מאוחרים יכול להוביל להתפתחות מורסה (אבסס) בשד. הופעת המורסה מצריכה טיפול אנטיביוטי ממושך, ולעיתים נדירות אף ניקוז כירורגי של המורסה בבית החולים. כמובן, שמניעה היא הדרך הטובה ביותר לטיפול. הדרכת הנקה אצל אימהות המניקות בפעם הראשונה, מנוחה מספקת, חזייה תומכת, והקפדה על זמני ארוחות מסודרים ימנעו במרבית המקרים את הופעת הדלקת".